פסק-דין בתיק ת"א 36958-07-10

מבוא

1.                  התובע, יליד  1.1.45, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.6.00.

2.                  אין בין הצדדים מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות את התובע בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת נזקיו של התובע.

3.                  התביעה הוגשה לראשונה בת"א 13756/06, ואולם היא נמחקה מחמת חוסר מעש.

4.                  כפי שיפורט להלן, המחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה לתובע, לבין תאונת הדרכים נושא התובענה, ומה גובה הנכות שאותה יש לייחס לתאונה.

הנכות הרפואית

5.                  לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע, מונה ד"ר ג' חיימסקי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

6.                  בחוות דעת מיום 10.6.08, פירט המומחה את תולדות המקרה, וציין שהתובע נחבל בתאונת שרשרת, שבמהלכה נפגע בשתי ברכיו. בעקבות התאונה פונה לבית החולים בנצרת. בחדר המיון התלונן על כאבים בברכיו, ובבדיקה שנערכה בחדר מיון נמצאו שפשופים באספקט הקדמי בשתי הברכיים. היציבות הייתה תקינה, ולא הייתה עדות לנזק תוך מפרקי. צוין בחוות הדעת שהתובע שוחרר לביתו.

7.                  המומחה הוסיף ותאר כי כעבור כ- 5 ימים לאחר התאונה, בוצע CT של בית החזה, וממצאיו היו תקינים.

8.                  עוד צוין שלאחר התאונה החל התובע לסבול מכאבי גב תחתון, עם הקרנה לרגל ימין, כאבים אשר הלכו והחמירו בהדרגה. כעבור כ- 11 ימים פנה התובע למחלקת טראומה, שם נרשמו לראשונה תלונות על כאבי גב תחתון. בבדיקה נמצאו סימני חבלה בברכיים, סימן הרמת רגל ישרה של 40 מעלות משמאל, והתובע קיבל המלצה לפיזיותראפיה לגב התחתון ולברכיים.

9.                  המומחה פירט בחוות דעתו שהתובע עבר בירור CT כולל של עמוד השדרה המותני, ואובחן כי התובע סובל מפריצת דיסק 1S - 5 4L. בספטמבר 2007 קיבל זריקות אפידורליות עקב כאבים בלתי נסבלים, ואולם לא היה שיפור.

10.              ביום 5.10.07 עבר התובע ניתוח, הכולל דיסקטומיה של 5- 4L, דקומפרסיה ופורמינוטומיה וקיבוע אחורי.

11.              המומחה ציין כי לאחר הניתוח סבל התובע מחולשת שרירים בישבן ובכף הרגל, וכן ממעידות. מצבו מבחינת הכאבים בגב התחתון ולאורך הרגל, השתפר בהדרגה.

12.              במהלך הבדיקה התלונן התובע בפני המומחה על כי הוא עדיין סובל מכאבים בגב התחתון, ומהגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המותני, לכל הכיוונים. כן ציין התובע בפני המומחה שהוא סובל מזרמים ברגל, בין הבוהן והאצבע השנייה, מרגיש חולשה ברגליים וקושי בתפקוד היומיומי.

13.              אשר לבדיקה הקלינית, ציין המומחה כי התובע נבדק פעמיים. הבדיקה הראשונה נערכה ביום 5.12.07, ואולם כיון שהיה זה כחודשיים לאחר הניתוח, הוא התבקש להגיע לבדיקה נוספת. הבדיקה השנייה נערכה ביום 23.3.08. בבדיקה נמצא כי הוא הולך בכיפוף קדמי קל, וכי חזר לעבוד כ- 3- 4 שעות ביום כנהג מיניבוס.

14.              המומחה ציין שהתובע מסוגל ללכת על עקבים, ובקושי על קצות האצבעות. נמצא כי ישנה חולשה קלה ברגל ימין. המומחה ציין כי סימן לסג חיובי ב- 40 מעלות ברגל ימין, ו- 70 מעלות בשמאל. ההחזרים הפטלריים נמצאו תקינים, ולא הופקו החזרי אכילס.

15.              המומחה העריך בחוות דעתו כי בעקבות תאונת הדרכים נותרה לתובע נכות בשיעור של 30%, לפי מחצית פרט 37 (3) א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

16.               עוד העריך המומחה כי לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 80 ימים מיום תאונת הדרכים השנייה, וכן למשך 120 ימים לאחר הניתוח שנערך ביום 5.7.07.

17.              המומחה ציין שנותרו מגבלות תפקודיות כתוצאה מין התאונה, הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה פיזית, ומוגבל בנהיגה ל 3 עד 4 שעות ביום.